סוד הגלגול
כשאנו מהלכים היום ברחובותיה השוקקים של קרית אתא, קשה לדמיין את אשר היה כאן לפנינו. אך בין בתיה המודרניים ורחובותיה התוססים, טמון סיפור מופלא של השגחה אלוקית, סיפור המלמד כיצד מגלגל הקב”ה את ישועת עמו בדרכים נפלאות ונסתרות.
שומרי המקום
בראשית המאה התשע-עשרה, כאשר ארץ ישראל נאנקה תחת עול השלטון העות’מאני, נראה היה כי חומה בצורה ניצבת בין עם ישראל לארץ חמדתו. התורכים, בחששם מפני שיבת ציון, אסרו בתכלית האיסור על יהודים לרכוש קרקעות בארץ הקודש.
אך הקב”ה, בחכמתו האינסופית, כבר הכין שומרים זמניים לאדמת הקודש. בביירות הרחוקה, עיר הנמל העתיקה, הפקיד בידי משפחה נוצרית-ערבית – משפחת סורסוק – את שמירת האדמות. מקורה של המשפחה בקונסטנטינופול, אך יד ההשגחה הובילה אותה לביירות, שם צברה עושר ומעמד, והפכה לאחת המשפחות המכובדות במזרח התיכון.
רמז מן העבר
כמו בסיפור יוסף במצרים, שבו דווקא הירידה למצרים הייתה תחילת הגאולה, כך גם כאן: בסוף המאה התשע-עשרה, רכשה משפחת סורסוק שטחי אדמה עצומים בארץ ישראל – כשמונה מאות אלף דונם של אדמת קודש. לשם השוואה, שטחה של קרית אתא כולה הוא שבעה-עשר אלף דונם בלבד.
על גבעה קטנה, במקום בו עומד היום בית פישר, התנשא ביתו של המוכתר – בית הבק. משם פיקח על האריסים, שעיבדו את האדמה והעלו חמישית מיבולם למשפחת סורסוק, בדיוק כפי שנאמר בתורה: “וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה”.
וכאן מתגלה לנו רמז נפלא ממדרש שיר השירים: “מה יוסף נמכר לאהלי קדר… וחזר וקנה את קוניו… כך ישראל יהיו שובים לשוביהם”. כמו נבואה קטנה המתגשמת בימינו, כך היה גם בקרית אתא.
פתיחת השערים
בשנת ת”ר (1840), שנה אותה ראה הגאון מווילנא ברוח קודשו כפתח לעידן הגאולה, החלו להיבקע הסדקים הראשונים. כטיפות גשם ראשונות המבשרות את בוא הסתיו, החלו להינתן היתרים מוגבלים ליהודים לרכוש קרקעות בארץ הקודש.
שמונים שנה נוספות חלפו, ובשנת תרע”ח (1918), בחסדי שמים, נפל השלטון התורכי. כמו בימי יוסף כשנפתחו אוצרות מצרים, כך נפתחו שערי הארץ בפני בניה השבים.
הפלא הגדול
והנה מגיע רגע השיא: בשנת תרפ”ד (1924), בדרך פלא שאין בה אלא יד ההשגחה, הציעה משפחת סורסוק את אדמותיה למכירה במחיר שנראה כמעט כנס: שלוש וחצי לירות שטרלינג לדונם (סכום שבו יכלה משפחה להתקיים כחודש, לשם השוואה ההוצאה החודשית הממוצעת כיום נעה בין 15,000 ל-25,000 ₪ לחודש).
תשובת השאלה
היום, כשעומדים ברחובות קרית אתא הפורחת, מקבלת השאלה “מי היה כאן לפנינו?” משמעות עמוקה יותר. במקום בית הבק הבודד צמחה עיר שוקקת חיים, ובמקום האריסים המשועבדים עובדים כיום יהודים את אדמתם בגאווה. מי היה כאן לפנינו? היו כאן שומרים זמניים, שבלי ידיעתם שמרו על אדמת הקודש עד שוב בניה אליה. כמו בסיפור יוסף, שבו כל תהפוכות הגורל היו חלק מתכנית אלוקית גדולה יותר, כך גם כאן – כל התחנות בדרך היו שלבים בתהליך השבת עם ישראל לארצו.