כשמגיעים אל בניין המועצה ברכסים, ניתן להרגיש את השוני וההבדל שבין מועצות אחרות לזו. אם צריך לסכם זאת בשתי מילים, ההגדרה תיהיה: ‘אווירה ביתית’. בלשכתו בקומה השניה של ראש המועצה יצחק רייך, תמונה אווירית של רכסים, ואם לשפוט על פי התפתחותו של היישוב, לא מן הנמנע שבעתיד הלא רחוק יצטרכו לצלם תמונה חדשה ממעוף הציפור.
רייך מתיישב לראיון חג עבור אתר 954, ונדמה שהוא יודע היטב את המקצוע גם מול העיתונות. “אנחנו הולכים להיות העיר המרכזית, מבחינת הציבור החרדי”, כך הוא מכריז במילותיו הראשונות לראיון. נו, נתת את הכותרת עכשיו תפרט, אני מבקש ממנו והוא אומר: “כן, זו המציאות”. אני מרים גבות, והוא מבין את פשר תהייתי.
“לא, אנחנו לא הולכים לעקוף את בני ברק, או אלעד או מודיעין עילית. אני לא עוקף את אף אחת מהן, וגם לא בתחרות מולם, אני אבל כן רוצה לומר שכל יהודי חרדי שגר מזכרון יעקב וצפונה, כשהוא יצטרך משהו אני הכתובת שלו”.
אני עדיין מתעקש עם ראש המועצה ושואל:
מה מביא אותך לומר את המשפט הזה, הרי חיפה גדולה מכם, אתה בטוח מודע למה שקורה שם בשכונת הדר?.
נכון להיום. אם יש פה משפחה שעושה חתונה, היא לא נוסעת לחיפה בשביל לקנות את הבגדים ואת הנדוניה. היא עולה לאוטובוס, נוסעת לבני ברק. אני יכול להעיד על עצמי, חיתנתי עשרה ילדים, אם הייתי צריך אולי ספציפית משהו, חיפשתי פה, חיפשתי פה, ונסעתי לחיפה. אנחנו הולכים להיות עיר של 50-60 אלף תושבים בתוך עשור, ליד ה-50-60 אלף תושבים יש 250 אלף מטר של מסחר ותעסוקה, שאמור לתת מענה לא רק לעיר רכסים, אלא לתת מענה גדול, אזורי מבחינת הציבור החרדי.
אז בוא נקרא לילד בשמו, בעצם אתם הולכים לתחרות מול חיפה וקריית אתא?
לא, אנחנו לא בתחרות מולם. חיפה, פעם הייתה חזקה, הוציאו את התחבורה הציבורית ממנה והיא לא מה שהייתה. פעם רחוב הרצל היה נחשב לרחוב מרכזי, זה נגמר. אתה הולך ב-4 אחה”צ ברחוב הרצל תמצא שם חברים, לא תמצא שם מה שאתה רוצה. זה המצב.
אז נכון, שקריית אתא צמחה, אבל אם אני רוצה לדעת שאני משיג את כל מה שאני רוצה לקנות, למשל לחתונה, אז אתה צריך לבוא למקום שיש ריכוז של הציבור החרדי.
אז אתה אומר שזה יקרה תוך עשור שיהיו ברכסים 60 אלף?
כן. תוך עשור.
מה יקרה בעוד ארבע שנים, כשניהיה לפני הבחירות המקומיות?
בעוד ארבע שנים, ‘גבעת הפרסה’ שהיא כבר בבנייה של 2,200 יחי”ד, תהיה מאוכלסת.
זה אומר כמה תושבים?
בואו נלך לפי הסדר. בשנה הקרובה אמור להתאכלס פרויקט ‘חזון איש’ שזה 200 יחידות דיור, אמור להתחיל להתאכלס פרויקט ‘מצפה השחר’, שזה 640 יחידות דיור, מתוכם 200 הולכים להתאכלס, ומתחילים לאכלס ב’פרסה’. אם אני מוסיף את הבנייה הפרטית שיש פה, זה אומר שבארבע שנים יש לך 2,200 יחידות דיור בפרסה, ועוד כאלף בתוך היישוב, והנה הגענו ל-3,000. תכפיל את זה בממוצע של משפחה ביישוב שהיא 5.5 ל-6, גם 5.5. אני מדבר על 3,000 יחידות דיור, 3,200 יחידות דיור, כפול 5.5. הגענו ל- 18,000 תושבים, זה בשלוש-ארבע שנים הקרובות. מה שאומר שבעוד 4 שנים אנחנו כבר ב-35,000 תושבים.
אז בוא ניגע עכשיו בנקודה רגישה, אם אתה מדבר על אכלוס ואוכלוסייה. ליטאים יש. ספרדים יש. חסידים לא מוציאים פה עניין, או שמא ממודרים.
חסידים באים לפה קבוצות.
מה זאת אומרת? אתה יודע לומר לי על קבוצות של חסידים שמגיעים?
יש דיבורים עם הרבה קבוצות. הם פונים אליי.
מי? תן לי שמות של חסידויות שמדברות איתך
מדברים איתי: צאנז, סערט ויז’ניץ, בעלזא וויז’ניץ
תסביר את זה רגע, מה הם רוצים ? להגיע לפרוייקט שנבנה?
כן, הם רוצים להגיע לפרוייקט להתלבש עליו, על 200-300 יחידות דיור.
ולמה עד היום זה לא קרה?
הדיבור היה קיים כל הזמן. אלא שעד היום הוציאו 80 יחידות דיור, ועוד 80 יחידות דיור, והבעיה בזה שאתה לא יודע מה ההמשכיות שלך, כי מאוד יכול להיות שבפרוייקט הבא של ה-80 יחי”ד לא הקהילה שלך תזכה, ואז זה מגיע לחינוך שלא יכולים להקים מוסד עם מספר ילדים נמוך, וכשזה מגיע לחינוך של הילדים אתה תקום ותלך, ולכן מבחינתם זו הייתה בעיה, אבל חשוב לי לומר שלנו לא הייתה שום התנגדות, ההיפך.
נו אז איך אתה יכול להבטיח שבפרויקט גדול יותר הם כן יזכו?
מפני שאם יש יזם, שיש לו 600 יחי”ד והוא מגיע להסכם עם אחת הקבוצות ומוכר להם 300 יחי”ד, אז מצאנו את הפתרון.
איך אתה כראש רשות יכול לבוא ולעשות את החיבור, את החיבור הזה בין החסידות, לבין אותו יזם, אם בכלל אתה יכול לעשות?
אני מוגבל, כי אני לא נכנס בכסף. אני לא נכנס במחיר. המחיר שהיזם מוכר להם, זה עניין כלכלי, הוא עושה את השיקול שלו אם שווה לו, או לא שווה לו, אני לא יכול להיכנס שם. אני כן יכול לבוא ולהגיד לקבוצה, אם אתם באים כקבוצה, יש לכם 300 זה, אני מחויב לתת לכם את צורכי הציבור שלכם; גנים, מוסדות, בתי כנסת. כן, זה אני מחויב לתת לכם.
ואת זה אתה מבטיח להם לחסידים?
את זה אני מבטיח להם, אם הם באים.
טוב, אז יצאנו עם הבטחה, עכשיו תרשה לי קצת להקשות עליך. בסוף, אתה הרי פוליטיקאי, אתה איש דגל התורה, ליטאי. זה טוב לך שיגיעו לפה חסידים?
אענה לך בכנות ולא רק בשביל הראיון. אנחנו בונים את רכסים. הפוליטיקאי, יצחק רייך זה לא הסיפור, הסיפור זו העיר רכסים, שתמנה 60,000 תושבים.
בוא נדבר על התעסוקה ביישוב, מבחינתך זה משביע רצון?
לרכסים יש את המיוחדות שלה ברגע שהיא הפכה לחרדית, אז קודם כל היא לא עיר שינה. יש פה ישיבות, יש פה אברכים, יש פה כוללים.
אני אומר לראש המועצה, שעל זה אי אפשר לחלוק, ואי אפשר לקחת מרכסים את כל עולם התורה והעולם החרדי שיש בה, אבל בכל זאת בכל מה שקשור לתעסוקה, נראה לי שלא השתנה בה לאורך השנים. בשלב הזה רייך קם מכסאו ופונה אל תמונת הענק שצולמה ממעוף הציפור. הנה התשובה הוא אומר לי; לכן יש לי את המע”ר. כשהוא מתכוון למרכז העסקים הראשי העירוני. באצבעו הוא מצביע על ‘גבעת הפרסה’, ושם הוא מציג את מיקומו של ה’מע”ר העירוני’. “פה בשטח הזה יש 60-70 אלף מטר של מסחר ותעסוקה, יש שם מבני ציבור, מסוף תחבורה גדול וגם בניין המועצה שיעבור לשם.
לרגע נדמה שנגעתי בנקודה הרגישה, אבל רייך עומד ומשכנע כי הכל עומד לפני שינוי. “תראה את כביש הכניסה החדש של רכסים, צמוד לכביש 6 חוצה צפון. כל הדבר הזה כבר בחלקו נבנה. המע”ר העירוני, כבר חלקו בהיתרי בנייה. הקבלן אומר שמבחינתו זה יהיה בנוי כמה שיותר מהר, אני מעריך שתוך שנתיים זה כבר ייבנה.
זאת אומרת, הבשורה שלך שבעוד שלוש שנים, נראה פה חברות גדולות במשק שבאות ואומרות, אנחנו רוצים לעשות פה מרכזי תעסוקה לחרדים?
כן, כן. עכשיו אני אגיד לך יותר מזה, יבואו גם מבחוץ, כי זה יהיה אטרקטיבי. תראה פה במפה. זה כביש הכניסה החדש של רכסים, ולידו כביש 6 שכבר אישור ממנו מחלף, ‘מחלף רכסים’. הכביש הראשי הזה יאפשר הגעה גם מהצפון וגם מדרום ואתה מבין כמה יהיה קל גם לתושבים מבחוץ להגיע למרכזי התעסוקה ברכסים, ובמשרד התחבורה מדברים שתוך 5 שנים זה יהיה מוכן, אז תחשוב מגיעים מבני ברק ישר לרכסים דרך כביש ראשי.
כשרייך מדבר על כבישים וחיבורים, פניו קורנות והוא שולט היטב בחומר. מבחינתו זה החזון שמתגשם לעיר רכסים, ולא רק בחוץ, אלא גם פנימה, בתוך היישוב. כך למשל רק לפני שלושה שבועות הוא הניח את אבן הפינה לגשר שיחבר בין השכונות, וייתן מענה גם למגיעים מבחוץ להגיע לגבעה א’, מבלי להסתובב עשר דקות מיותרות בכל היישוב, מה שגם ייתן מענה לעומס שקיים בעיקר בימי שישי בתוך היישוב. “זו אבן דרך חשובה מאוד”, אומר רייך, שאומר שכבר בעוד שנה ניתן יהיה לראות את הגשר עומד על תילו ולנסוע בו.
מה בנוגע לתחבורה ציבורית, אני שואל את ראש המועצה, והוא אומר כי כמו שציינתי שיש פה מרכז תחבורה וישנה תוכנית אב של משרד התחבורה. “כיום יש קו פנימי אחד ברכסים, תוכנית האב מדברת על חמישה קווים פנימיים שיהיו כאן, וזה יקרה על לפי קצב האכלוס. בקית הקרוב כבר יתווסף קו נוסף, כי מתחיל האכלוס של חלק מהפרס, אח”כ יש את האיכלוס ב’מצפה השחר’, ואז יהיה קו נוסף, וכך הלאה.
מבחינת רייך ‘גבעת הפרסה’ היא מימוש החזון. “אני אצא איתך עכשיו לפרסה, ואתה לא תאמין למה שאתה רואה. כי אין בארץ פרוייקט כזה, לא למגזר החרדי ולא בכלל. זה לא עוד פרוייקט שנבנה סתם, אלא הושקעה בו המון מחשבה. הבתים הם מסביב לרחוב. שטחי הציבור הם באמצע, וכך יוצא שילד יכול ללכת בעצמו לבית הספר מבלי לחצות כביש אחד, וכשיש אפיה לחצות, הוא עולה על גשר. לא משנה איפה אתה גר ואיפה המוסד שלך, המקסימום שאתה חוצה זה כביש אחד בגשר, ואפילו ילד בן 4 יכול לתת יד לאח שלו בן ה-3 וללכת לגן.
לא בכדי ראש המועצה מתפאר במה שנבנה בעירו. זו לא רק הבטיחות והמחשבה הרבה שהושקעה שם בפרוייקט המדובר שב’גבעת הפרסה’, אלא גם העובדה שעוד טרם האכלוס ומבני הציבור כבר בנויים. אם בדרך כלל משפחות נכנסות לבתים ומתחילים להתרוצץ עם הילדים למוסדות בכל בוקר, הנה במקרה הנוכחי הגן כבר מחכה לילד, בית הכנסת למתפלל.
רייך לא מסתיר את גאוותו על הפרוייקט הנ”ל, ומספר לי שכאשר אנשי משרד השיכון ישבו איתו, הוא אמר להם את המשפט הבא: “אם אתם רוצים לבנות את רכסים כמו קריית ספר ואלעד, שפותחים את החלון ורואים קרוואנים זה לא יקרה כאן. לא אצלי”. “אמרתי להם תלכו מכאן אם זה מה שאתם רוצים להציע, לא רוצה את הגועל נפש הזה, לא מוכן בשום פנים ואופן. יש פה היתרי בנייה על כל מבני הציבור”. שתבין על גני הילדים כבר ישבו איתי לשאול אלו מתקני שעשועים להביא לחצרות”.
הרעיון הזה של הפרסה הוא שלך?
רייך מחייך ונבוך לענות. אך בסוף מספר שזה אכן היה רעיון אישי שלו. “עד היום רכסים לא נבנתה כעיר חרדית, אלא כטבעות. אני עומד מול הציבור ומול התושבים
ואני מבין את המצוקה שלהם. יצא לי להיות באלעד ולנסוע אח”כ לשוהם. אני רואה את הפער וההבדל, וכך גם במודיעין עילית מול מודיעין. ואני אומר לעצמי תראה איזה הבדל? למה זה צריך להיות ככה? אז אני ישבתי מול אנשי משרד השיכון, עמדתי על הדברים האלו, ודרשתי את הסטנדרטים הגבוהים מלכתחילה.
בכל הקשור לבניית העיר, יש מהלך שנעשה עוד בקדנציה הקודמת, אז בתפקידו כאחראי על תחום התכנון והבנייה, הוביל רייך מהלך אסטרטגי בשיתוף פעולה עם קודמו בתפקיד דן כהן. המהלך היה בחיבור עם חברת “ערים” לפיתוח השכונה באמצעותם. “חתמנו איתם על כל מבנה הציבור, בסדר גודל של חצי מיליארד שקל, והחתימה הזו היא שאיפשרה להם להכנס לשכונה ולבנות ולא לחכות שיגיע הכס, בפועל, ולכן מה שקרה שהחלו את הבנייה. ברגע שהפרוגרמה מאושרת, ובא משרד החינוך ואומר, אני מתקצב, חברת ‘ערים’ מתקדמת קדימה”, אומר רייך.
מה בנוגע ל’חשמל כשר בשבת’? אני זוכר שלקחו את רכסים כפיילוט ניסיוני
נכון, יש לנו באזור ‘המסחר הגדול’ מה שדיברנו קודם, שנמצא מעבר לכביש של רכסים, שטח שמיועד לחשמל כשר לשבת. שזה אומר שהצרכן בבית לא עשה שום דבר. מי שיעשה זה חברת חשמל. זאת אומרת, חברת חשמל ביום שישי תעביר את המתג מחול לשבת, והאיש בבית לא ירגיש בשום שינוי. לא יהיה צורך בכל הגנרטורים הפיראטיים, כבלים וכו’, זה יהיה מהלך שיעביר חשמל כשר בשבת לכל היישוב. אנחנו ב’הסכם הגג’ תקצבנו את הפרויקט, מפני שאם אנחנו רוצים לעשות את זה צריכים לעשות קווי הולכה חדשים. כי אם אנחנו מדברים על הקו מתח גבוה שבא מתחנת הכוח ונותן לרכסים ולכל היישובים שבאזור, ולכן אני לא יכול להפריד אותו בשבת, ובגלל זה נצטרך קו שיוצא מאותו שטח ומגיע רק לרכסים, ויש לזה תקציב, כך שתוך שנתיים -שלוש זה קורה בפועל.
בוא נדבר פוליטיקה. זה התחיל כלא מאוחד, ובסוף שס נכנסים לקואליציה, מה הסוד?
רייך שוב מחייך את חיוכו הרחב, ומתחת לחיוכו מסתתרת ההצלחה שהוא כה ייחל לה לאחר שנערכו בחירות מבלי שהגיעו להסכמה. “האמת היא שברכסים לא הייתה מחלוקת. הפוליטיקה מלמעלה’ והנתונים הובילו לבחירות”.
אז תרשה לי להקשות, אם כך למה לא הקמת מיד קואליציה?
זה השלב שרייך מעדיף למלא פיו מים ולא לדבר על מה שכבר מאחוריו. הוא כן אומר כי הציבור כאן כולו חי באווירה טובה ומופלאה ורכסים היא דוגמא לכל הארץ ולערים החרדיות. תראה לציבור הספרדי יש רוב במועצה, ובכל זאת ניצחתי ב-70 קולות, וזה כי אני 30 שנה כאן והציבור מוקיר ומעריך. גם במערכת הבחירות לא היו טענות עליי אישית, אלא שזה בדיוק מערכת בחירות.
כשאתה אומר מכיר ומוקיר הציבור, במה זה מתבטא ביום-יום?
הטלפון שלי לא סגור. אם אני לא עונה לשיחה, אני חוזר לבן אדם, חוזר לכל מי שצלצל אליי, וזה נכון לכל פנייה. מספסל בגן שבור ועד לטפל בעצים, או במדרכה או בזבל.
איך ההתנהלות הפוליטית?
ב”ה באמת הכל מצויין. יש לנו הסכם קואליציוני שמשקף את היחסים פה ביישוב, ואין כאן אופוזיציה.
אתה יודע, בדרך כלל אופוזיציה זה משהו מאתגר, אולי בכל זאת כן היה צריך שתיהיה כאן?
לא, לא כאן. סתם אתן לך דוגמא לעבודה של הביחד, איך זה עובד. יש תקציבים שמגיעים ליישוב הישן מהשיווק של הבנייה החדשה. באתי ואמרתי לכולם, אני רוצה שכל אחד יחשוב מה צריך עם הכסף לעשות. עשיתי ישיבה, שמעתי כל אחד, ואנחנו עושים את זה ביחד. היחסים בתוך היישוב הם מעולים.
יכול להיות שהבחירות עשו לך ברמה האישית, רק טוב. זאת אומרת ראו שאתה מנצח בכל מקרה, אז מעכשיו תיהיה מועמד גם בעתיד?
הכל פתוח. ההסכם הזה בניגוד להסכמים הקודמים, שהוא לא מדבר על הקדנציה הבאה. בהסכמי העבר בעיר, תמיד היה מי עכשיו ומי בקדנציה הבאה, ההסכם הנוכחי שחתמנו לא מדבר על הקדנציה הבאה, כך שהכל פתוח. נגיע לצומת והרבנים יכריעו. אני מבחינתי רוצה ושהקב”ה ייתן לי את הכוח.
מתי אתם הופכים לעיר?
אין לזה הגדרה. אבל אני יכול לומר לך שאין הבדל בין מועצה לעיר. יש אולי מבחינת האגו. ההבדל היחידי זה בספר החוקים שם יש כמה דברים שבעיר זה אחרת ממועצה המקומית. מעבר לזה זה סוג של אגו, האם אני רוצה שיתייחסו לרכסים כמועצה או כעיר.
מה אתה אומר לסיום הראיון לתושבים?
שאני עובד קשה לשמור על היישוב. לייפות אותו. משקיע הרבה כסף בנראות של היישוב. לנגד עיני עומד המשגיח הרב יפה זצ”ל, שלקחתי אותו פעם לראות את היישוב והוא אמר לי ארץ ישראל קדושה, צריכים לייפות אותה, וזה דבר שעומד לי לנגד העיניים, ואני מבקש מהתושבים את שיתוף הפעולה, לשמור על מה שאנחנו עושים, למנוע ונדליזם. אני עובד שלא ייווצר לנו מצב של שני יישובים, הישן והחדש. אנחנו יישוב אחד. אני מאחל לכל התושבים שיהיה לנו חג פסח כשר ושמח, חג חירות, ושהחטופים בע”ה יחזרו.
